החלטה בתיק ת"א 52723-06-11

1.         בפניי בקשת הנתבעת להגשת ראיות נוספות מטעמה: מכתב מאת משרד החקלאות מיום  17.10.12 וכן תעודת עובד ציבור של נציג מטעם משרד החקלאות באותו עניין.

            לטענת הנתבעת, תקנות הגנת הצומח (קיום הוראות תווית אריזה), תשל"ז-1977 קובעות כי אדם לא יפעיל תכשיר הדברה אלא בהתאם להוראות השימוש המפורטות בתווית האריזה כמפורט בתקנה 3 לתקנות הגנת הצומח (הסדר מכירת תכשירים כימיים), תשכ"ז-1967. למרות הוראות התקנות המפורשות ודעת מומחה בית המשפט, התובעים חולקים על הוראות הדין, ובנסיבות אלו, טוענת הנתבעת כי מן הראוי שתוצג לפני בית המשפט עמדת משרד החקלאות אשר אף אמון על הליך רישוי תכשירי ההדברה ונוסח תווית המכשיר.

2.         התובעים התנגדו לבקשה וטענו כי מדובר בראייה שהייתה בידיעת הנתבעת עוד משנת

2000 ואולם רק עתה ,לאחר הגשת הראיות, הוגשה הבקשה. התובעים טענו כי התרת הגשת הראיה בשלב זה תפגע בזכות התובעים להתגונן בפניה וכי אין המדובר בראיה פשוטה כטענת הנתבעת. לחילופין נתבקש כי אם בית המשפט ייעתר לבקשה ,תהיה התרת צירוף הראייה כפופה להתייצבות לחקירה של נותן תעודת עובד ציבור עם תיק המוצר.

הכרעה :

4.         הכלל הוא כי על בעל דין להביא את כל ראיותיו כמקשה אחת. ראו דברי כב' השופט א' ריבלין ברע"א 2137/02 אליהו ממן נ' פז חברת נפט בע"מ (טרם פורסם), בהחלטתו מיום 30.7.02 כדלקמן :

" הכלל לענין הגשתן של ראיות לבין המשפט הוא, כי בעל דין צריך להגישן ב'חבילה אחת'"

בכדי לסטות מן הכלל הנ"ל, על בית המשפט להתחשב באופי הראייה שמבוקש לצרפה ובשלב בו מוגשת הבקשה. ככל שההליך נמצא בשלב מוקדם- כך יטה בית המשפט להיעתר לצירוף הראיה החדשה:  

" בשאלת הגשתן של ראיות נוספות, יתחשב בית המשפט, בין היתר, באופי הראיה הנוספת, האם היא "פשוטה"; מהו השלב אליו הגיע המשפט; ככל שהמשפט מצוי בשלב מתקדם יותר כן יטה בית המשפט שלא לקבל את הראיה; יש לבחון גם האם הצד המבקש את הבאת הראיה הנוספת ידע או היה עליו לדעת על קיומה של ראיה זו בשלב מוקדם יותר "

5.         אכן במקרה דנן, אי הגשת הראיות הנוספות במועד מהווה מחדל שלא הוסבר דיו על ידי הנתבעת,. אומנם המכתב נתקבל אצל הנתבעת  ביום 17.10.12, אולם,לא הובהר מדוע לא פנתה הנתבעת במועד מוקדם לצורך קבלת המסמכים.

יחד עם זאת, בפסיקה ובספרות המשפטית נקבע כי בית המשפט עשוי להיעתר לבקשה להגשת ראיה נוספת אף בשלב הערעור, ואפילו אם אי הגשתה במועד נבעה ממחדלו של בעל הדין (ראובספרו של השופט א' גורן " סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה שמינית, בעמ' 616-617) . ההלכה הינה כי על הגשת ראיות באיחור,כמו על כל פגם פרוצדוראלי,ניתן לפצות בהוצאות ואף לאפשר לצד שכנגד להשלים ראיותיו.

            בענייננו טרם נשמעו עדי הנתבעת והדיון קבוע להמשך הוכחות רק ליום 30.12.12. התרת הבאת הראיות הנוספות  עלולה אומנם לגרום להתמשכות ההליך ויתכן שאף תעורר את הצורך בהבאת ראיות משלימות מטעם התובעים וקביעת מועד הוכחות נוסף. אולם ,יש להעדיף מתן אפשרות לנתבעת להציג את מלוא הראיות הרלונטיות, על פני עצם הארכת הדיון.

בעניין זה אין בידי לקבל את עמדת ב"כ הנתבעת כאילו לאור זאת שתצהירי התובעים הוגשו לפני תצהירי הנתבעת ממילא לא נמנעה מהתובעים האפשרות להתייחס לעניין במסגרת תצהיריהם. אילו הראיות היו מתגלות מבעוד מועד והיו נחשפות במסגרת הליכי גילוי מסמכים, ייתכן והתובעים היו מתייחסים למסמכים הנ"ל בתצהירהם.

אנני סבורה כי מדובר בראיות מורכבות ובהתאם למפורט לעיל,אני מתירה הגשתן.

6.      לעניין בקשת התובעים לחקור את נותן התעודה הרי שלאור הוראת סעיף 26 לפקודת הראיות(נוסח חדש)תשל"א-1971, אשר מאפשר חקירת עובד ציבור על תעודה שנתן,אינני מוצאת למנוע מהתובעים חקירת נותן התעודה.

יחד עם זאת, תשומת לב התובעים מופנית לסעיף 26 לפקודת הראיות, הקובע כי בית המשפט יהיה רשאי לחייב אותם בהוצאות החקירה אם התברר כי הבקשה הוגשה מתוך קנטור או קלות דעת.

7.        לאור כל האמור:

           א. אני מתירה צירוף הראיות הנוספות בכללן תעודת עובד ציבור,אשר על הנתבעת להגישה לתיק ביה"מ תוך 14 ימים .

           ככל שהנתבעת תמציא את תעודת עובד הציבור,תביא המזכירות את התיק בפני לצורך מתן הוראה לזימון להעיד את נותן התעודה (אלא אם כן יודיעו התובעים כי הם חוזרים בהם מבקשתם לחקירתו).